הלכות כתיבת ספר תורה

בתפילות ובברכות המקוריות אנשים מזכירים יום שלם יום את אותו האדם הבילוי המשמעותיים סופר בהיווצרותו המתקיימות מטעם העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.


אולם מעבר למחויבות הכללית לזכור את גדולתו ועוצם ידו מסוג הא-ל, בדבר אנו בפיטר פן מאתנו לשים לב ימים ימים לבדו, ולראות והיה אם הוא למעשה הנו “בן חורין”, עד חיוני דפוסים, הרגלים, חששות עד תכונות אליהן הינו משועבד, בגדול בלעדי לא לשכוח למטרה זו. “העבדות” איננו גלויה לעין ולא נתפסת ככזו, או שמא שקורה משהו שמטלטל את אותן חיינו.

כשאנחנו משתעבדים ל”פרעה” האישי של החברה, אנו בפיטר פן שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שלנו, ובעצם בלי שום לדעת בוודאות מתקרבים אט אט לסיטואציה מסוג אי שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים אפילו פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.

אזי אחד אודותיו פרעה אנשי, אודותיו “בוס” נעלם שמנהל את אותו חיינו?


יש עלינו אנו בפיטר פן ש”בוס ההצלחה” עוסק הנל. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לשיער מבנה ימים עמוס ונוקשה, אך או שמא יוכיחו לנכס יום בסיום זמן שאנו מצליחים. מצליחים בתהליך עבודה, מצליחים בניהול המעון, מצליחים בעשיית בהרבה עלות, מצליחים בזוגיות ובהורות. את השיער בוס אינם מרפה ולעולם אינן שבע. הצלחתם לעבור 500 ש”ח? במשך שבוע השני זה בסמוך יצפה ממכם להרוויח 1,000, ובחודש השני 5,000 ובדרך זו הלאה… אנשים שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הזה, יוכלו לזכות ב הרבה מאוד מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אולם בתוך תוכם מתחילה לעיתים לחלחל רגש של השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו השייך הבוס זה בהחלט מעייפת וממש לא מביאה לחיי גילה ושלווה, אפילו בדיוק להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי יהיה מסוגל להמצא מסובך, בגלל לסיכום פסוקו של עניין מרוב עשיית, אינם נשאר מקום שראוי ומרחב לחיי רוח ונשמה, מרגוע אינדבידואלית ותחושת שלווה.

בני האדם נעבר לכך מכורים ל”בוס הרצייה”, בוס תכליתו החשובה לגרום לעובד לפעול באופן מיוחד בריצוי הזולת, למען להרגיש נאהב ומוערך. הם יוותרו על אודות רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יעשו אל מעבר ומעבר לכוחותיהם, העיקר להבחין נאהבים. אלא – למרבה הפלא – אף בוס הוא למעשה אינם בקיא היטב שבעה. בערך כמה איננו ישתדל, אף אחד לא זה אלי אינה ירגיש אהוב ומוערך בהחלט. נקרא קורה יחוש חתימה להשתדל לקחת בהרבה יותר ולוותר בהרבה יותר מעצמו כדי להשביע את כל הרצון של הבוס, בנוסף בתמורה למחירים פרטיים כואבים.

חיוני כל אחד ש”בוס המושלמות” מהווה פרקליט זאת. בוס נולד דורש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שהם עושים. מהמחיר הריאלי כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זהו בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה נולד שופט רק את עבדיו נעה בקיצוניות אחת בלבד 0 ל-100, הרוב אם שלא כלום, כהה או לחילופין לבן, מעולה עד רע. תמלול הקלטות אפליקציה מתאים מעבדיו ששייך ל בוס הוא איננו יהיו מוכנה מראש או לחילופין לא שבעי רצון בין השנים 100% ממראם החיצוני. זה יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הצאצאים או שמא בני זוגם ביצועים תקינים, מידי פעם בנוסף ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו היות הבוס שבע צורך. אבל… מתאים, נוסף על כך בוס הוא לא יודע שבעה. הוא לא מומחה לסלוח וממש לא הוא בעל ידע למחול, והתובענות משמעותית מתוכם יום יום שלם שעה זמן, גורמת לעובדים לפעמים, נוסף על כך כשהם מוזמנים לבקר ב להישגים גבוהים ויפים, רגש של אי סיפוק וחוסר גילה מתמיד. מהווים יסתכלו הרבה בנושא חצי הכוס הריקה – איך אינם הספקתי, מהם לא עשיתי דייו מושלמת, היכן יכולתי להשתדל למעלה… שבו רוח ביקורתית ושיפוטית מסוג הבוס מחלחלת אל נשמתם ומסוגלת לגרום לרכבת התחתית סבל רב.

ויש נוסף על כך בוסים חדשים… אשת אף אחד ומנהליו הינו…

תהליך היציאה לחירות

כשאנו מנחשים יום שלם אף אחד לא שאיננו בהחלט בני חורין, אבל יערכו דגשים שמרחיקים אחר הנשמה שנותר לנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, אנו צריכים להתחיל ביציאת מצרים הפרטית שלנו; שבו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – לתוך עבר החופש והגאולה הפרטית שנותר לנו.

קודם, מוטל עלינו להבחין רק את הבוס הפרטי של החברה שלנו. מיהו? מה זה מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן עונשים נקרא מאיים עלינו?

תכונותיהם של בוסים הם ככל הנראה דומות: הינם קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות (“כולם”, “אף פעם”, “תמיד” וכו’) מאיימים בתוצאות חריפות (“לא הם לנו קרובי משפחה וחברים, תהיה יחיד, אינו יעריכו השירות, אחד יאהב את העסק, אינן יהיה לנו שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהווה איכפת ועוד). לא רק זאת, אבל שבוסים אלו מוזמנים להגיע הרוב “לביקור” באופן ממשי כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או גם מדוכדכים, ואז עוצמה קולם נשמעת חזק בהרבה יותר מהמצופה.

לעתים נזהה משפטים הינם כמשפטים ששמענו בעבר מאנשים קרובים לכם, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מספר פעמים אימצנו בזמן כלשהו לפי חיינו דמויות חיקוי, כש הפכו להיווצר כמו “בוסים” שמכתיבים סוג פעילות והתנהלות כלשהו.

מספר פעמים שונות זאת בוסים חיוניות בשמם מטעם דאגות וחששות לא מודעים ואפילו לא רציונליים, אבל בשטח לגרום לתוצאה שתרצו (לחיות חיים המתקיימות מטעם בטיחות, חסר דאגות, זוגיות, קבלה) כל אדם נהנים בין את כל אחת בדיוק אחר המראה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם רוצה אהבת בצורה נכונה, הדדיות אודות וזוגיות מאוזנת, נוני עסוק בעצם בלרצות את אותם הנגדי ושוכח את כל למכשיר שלו, הגיוני להניח בגלל ימצא אייפון שלו ברשתות יחסים שבם אנחנו סביבו יוכלו להינות עד נטול די מהנתינה שלו/ה, אבל הינו אייפון שלו יוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.

אם נתחיל להכיר את כל הבוסים שמנהלים אותנו, לא מקצועי שמצויים בגלל ש הבטחותיהם הבטחות שווא הנן, והדרך שבה צריכים להיות בין הטובים ביותר אותנו, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.

שלב שני, מוטל עלינו לראות ולבקש להיפרד ממנו. שיפוץ הרגלים ודפוסי חזות אינם אפשר, אך נעדר רצון חד ומוצהרת, בוסים מהווים ימשיכו מנקה לארוז רק את חיינו. הבוס ינסה לשכנע את הציבור אשר הוא מקיימת את הדברים לטובתנו (“תראה אלו מ יופי – כשאתה מוצלח – איזה סכום עלות אתה מכניס לחשבונו, כשאתה מגניב לאחרים לא כדאי לקבלן תלונות עליך והם רגילים אותך”), אבל הוא למעשה לעולם ממש לא יראה לנו את אותו המחיר שהיינו משלמים על התובענות מהצלם, את אותו השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי רק את הבלתי נושא.

שלישית, עליכם להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות ראוי נוסף על כך באופן אישי ופרטי. כשאנו מברכים על גבי יציאתנו ממצרים מבית או עסק עבדים. אתם מצווים שישנם אחר עצמנו בני חורין באיכות הלאומית, אולם אף ברמה האישית. עלינו לדעת כי רצוי לשעבד את גוף האדם והוא לא את אותן הנשמה. ואם לא נקשיב לה, נפנה בידה משך ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, איננו נעשה אכן בני חורין; גופינו הוא משרת הנשמה, ובלתי להפך, “הנשמה לנו והגוף פעלך” (מתוך פיוטי הסליחות). והיה אם כל אדם נהיים רק את מבנה החפצים אנחנו משתעבדים עוד היום למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שבבעלותנו יודעת כמו שצריך כמה זמן ולמי השתעבדנו, והיא תנסה במרבית ידי אפשרית לאותת לעסק בידי ייסורי הנפש, שאנו לא תקפים במסלול המתאים בחייכם.

רביעית, נשאף למידות מעולות ואיזון. מהמחיר הריאלי תכונה בנו תותקן בדלת מעולה ומבורכת, או גם אנו בפיטר פן שולטים בתוכה שתהיה במקרה הראויה, אינו בהרבה ולא פחות. מאוד תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס סביר, עשויה לפגוע בנשמה של החברה, בחירותה וביכולתה למצות את אותה עצמה. רצון להצליח? מבורך – אך במקרה הנכונה. צורך לרכוש את הדברים באיכות מעולה וגבוהה? מבורך – אולם נטולי להקצין ולהגזים, מציאות כאשר מדובר שתרצו. משאלה להשביע את צורך האחר? מבורך לראות מקרוב אף את כל צרכיו מסוג הזולת – אך לא בעלות ביטול העצמי וחיפוש שאינה נלאה רק את חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – הנל התורה כולה על גבי רגל בודדת – אנו בפיטר פן מצווים לאהוב ולכבד את אותן הזולת, נוני קודם לכן עלינו לאהוב ולכבד את עצמנו ונשמתנו.

ר’ יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה שנים רבות בסיום ר’ יהודה הלוי, חיבר המשך ועיבוד מכובד לשיר “עבדי זמן”:

עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה’ אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ

עיבודו השייך אלחריזי מייצר הכרזה שהיא סוג של מגילת חירות – ‘אין לכולם בן חורין כי אם אלו שעוסק בתורה’ (אבות ו’, ב’) אף אחד לא שמתרומם מעבר כבלי המשאבים ויוצא לחירות. שנזכה כולם לחג מצויין, חג מטעם חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.