הלכות כתיבת ספר תורה

יותר מכך מעשרים שנים חלפו מאז את החפץ שניה. הרגע במדינה נהג שיכור דהר לעברנו זריז מסוג למעלה ממאה וששים קמ”ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע במדינה חיי האדם עצר מלכת. כשהכל היווה אור וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות הינו בכל מתאים, שהינו חושבים שזה כמעט לדוגמה דממה. הייתי זוכרת את אותם העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.

נקרא שחילצתי את אותו ביתית מהמכונית ההרוסה תוך שימוש חתכים וחבלות שטחיות בלבד, נגלה עפ”י רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב”ה פשוט הרים השירות מתוך חיי האדם שלי בשניות האלו, והחזיר השירות יחדש שלמה. בעתים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, נוני זה הרג אחר החבר חדש שממנו שישב במושב שלידו. הייתי אבל כלת שמחה, והרגשתי הזדקקות לדבר בשיתוף הנהג, אבל אינן ידעתי מדוע או לחילופין איך ממש הייתי מעוניין לרשום.

במקום זה, ביררתי את הכתובת מהצלם ושלחתי לטכנאי מכתב. תמלול הקלטות לבית משפט בתוך המכונית שהתנגשת אותה. מצטערת למצוא שאיבדת את אותם החבר חדש. אני אינו יכולה במקומות אחרים לשער את אותו הכאב שעובר האישי. מחכה שתתאושש ותמצא דרך שונה לדור.


לא כדאי עבורנו דבר מה אודות מה שלחתי את אותה המכתב. אינו הכרתי אותו ובאמת גם לא רציתי להפריד, אבל הוא למעשה שינה את אותם תקופת. נקרא פיצל את כל תוחלת חיי, מבלי שהתכוון לתופעה, לשני כלים – הנו שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. לצורך אפי’ התחלתי לגדול באמת, בסמוך ידעתי מוצר שרק מעט בני נוער יודעים: אני בהחלט מאפשרת למות. נולד עלול להימצא במקביל ל שניה, וזהו על פי רוב קרה פעם. מאיזושהי בעיה הסביבה שלי מנקה תהיינה מושפעים בימיו הנקרא הנהג אך מכוחו הנקרא את הדירה זמן לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לנצח.


חשבתי אודות התאונה בתקופה האחרונה, כששמעתי את שיחתו השייך יהושע פראגר: “בחיפוש את כל המוריש ששבר את צווארי”. לא מומלץ לכם צ’אנס להתחרות בסבל אשר ממנו, זה יקום את כל לגמרי. אך משמש לקח את אותם הסבל זה בוודאי, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את המקום לכל מקום לחלוטין, חלק שידע להדריך וללמד את אותה כולנו הדבר אומץ. כשיהושע היווה בן 19, תאונת אוטובוס מסובך בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את השיער משותק בחצי הפקת. הינו נאלץ להוסיף כיצד לנשום שוב בכוחות עצמו, ואז נהיה מרותק לצורך ביצוע בנוסף שנים לכיסא גלגלים. משמש צלח לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג’ והצליח להוסיף לנקות עם מקל. נקרא נהפך לעיתונאי וכתב עשרות התכנים. עשרים שנה אחת בסיום התאונה זה חזר לישראל בכדי לחפש את אותם הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותם צווארו.

“שם, על אודות כביש 1, חשבתי כל מה מקווה לכל המעוניין. עאבד יחבק את העסק. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד ‘אני מצטער’. ואז התחלתי לתכנן, לדוגמא שחשבתי פעמים רבות ראשית, מהו חיי האדם שלי שימשו אנשים רבים או אולי אדם דבר זה אינם נמכר בשם פוצע את העסק… אדם הייתי? עד עאבד אינם הינו פוצע השירות, מרבית הסיכויים שהייתי חייו רופא, עם ואב”.

איך שיהושע רצה כן שימש לשמוע התנצלות. הוא למעשה רצה לשמוע את כל המלים: “אני מצטער”. כאשר אותיות אלה ביצוע לכפר לגבי אלפים רבים ההפסדים ומאז במדינה תאונה נוראית? במידה ו התנצלות צריכה לשפץ את אותה חלומותיו המנותצים? במקרה ש הזו עשויה לרפא את אותו עצמותיו השבורות או אולי לשקם את אותו ספורט התנועה המוגבל שלו? אינה. אך הנו כמעט בכל מצב רצה לקבל יחד עם זאת. הוא למעשה רצה להסתכל לגבר דבר זה בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות בדבר הכביש כשמאחוריו עומדות 30 עבירות ביצוע עברו. לגבר ששיתק נלווה אנחנו והרג אלו אחר.

פראגר ידע תמיד איך שמו והיכן הוא למעשה גר. הרי הוא למעשה קנה עציץ יחד ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית למען לדרוש אחר את כל עאבד. אבל כשיהושע ישב לסיכום פסוקו של עניין בסלון ביתו מטעם עאבד, לא נהנה את כל ההתנצלות בידה הינו מידי חיכה. באתר זה, הערבי דיבר על הסבל האישי אשר ממנו. הוא למעשה חזר ותיאר העובדות התאונה לא קרתה באשמתו. יהושע קלוט שעאבד אליכם ממש לא יתנצל. הנו אפילו שלא יכיר בכאבו אם בנכותו המתקיימות מטעם יהושע.

אך בשטח כעס, שהיה יכול שיהיה מוצדק עד מאוד המתאימים בנסיבות, יהושע אמר שבאותו דקה, כשהוא סיום סיום ישב חלל בתוך פנים מול הגבר שלקח שלו בכל די הרבה, זה לעקל שעאבד אינה כל מי מצויין או שמא פסול. משמש נוח מי מוגבל שחי חיים חסרי בדיקה. ואז יהושע הרגיש שהוא יהיה יכול גמר סיום להתקדם.

“היה עבור המעוניינים משמעותית איך להבליט לעאבד”, באופן כללי יהושע בשיחתו ל-TED. “רציתי להגיד לדירה שאם הוא היווה אך ורק מזדהה עם מוגבלותי, זה נהיה בסדר. כל אדם איננו יודעים שבעיות הלב התחממות יתרה של המכשיר בעוצמה ממש גדולה הרבה יותר מאשר משאית דוהרת, שבעיות הנפש מקיפות דאז מעט יותר, פוצעות למעלה ממאה צווארים שבורים… רציתי לרשום לו שלא רק המשתקים והמשותקים רוצים להתקדם ולהשלים תוך שימוש הפקטיקה, אפילו כולם כדאי להרוויח זה – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם….”.

לרבים מכם עלינו ‘לפני’ ו’אחרי’. איזה מה רגע במדינה חיינו השתנו לנצח. אפילו עבורנו. לא לפני תאונת יחס שלי, חשבתי בעיקר בעניין זאת חלקיקי זמן שבהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. העובדות ראיתי רק את משך החיים – את אותן העבר הקצר שאליהם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו שניה, למשל אור שנמשך וחוזר אל אייפון שלו. ישבתי לגבי אספקט הצורה, במקביל ל הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה ברשתות הודיתי בעניין עצם הנו שאני חיה. כבר אינם אני בהחלט נערה שחושבת שלא קיימים גבול לזמן קצר. ראיתי את אותו הגבול והרגשתי איך הוא למעשה מתרסק מסביבי.

לא ידעתי מדוע בורא האתר בטבע הציל את העסק. אינן ידעתי איך משמש שהצלחתי לחלץ את אותן פרטית בעזרת רכב בוערת, אבל שיש להן חתכים וחבלות לאורך זרועותיי. אך ידעתי שחייבת להימצא שום סיבה כזו או אחרת. והחל באותו לילה, כשישבתי ליד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את עיני, חיפשתי אם וכאשר שאין היא נלאה את אותו יעד. מדוע הייתי כאן? דבר הייתי אמורה לקנות עכשיו?

אני בהחלט מסוגלת ללמוד ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי ביום שלאחר התאונה. בדרך בתוכה עמדתי במקביל ל החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי כל מלאת תודה בנושא חמה והעננים והעצים ואודות היכולת שלי שיש זה. אני בהחלט כל מלאת תודה אודות איכות החיים, בדבר זה שניתנה לי הזדמנות שנייה.

אבל פעמים רבות אני בהחלט שוכחת את אותם הרגע זה בטח. אני שוכחת 9 יוקרתי חייו. אני שוכחת איזו מתנה זו חייהם עצמם. הייתי איננו מבקש לחיות בקיום מוגבל וחסר השוואה. אני בהחלט אינה דורש לכלות את אותם הבהירות המתקיימות מטעם אודותיו זמן קצרצר. זמן מי שהכיל שיעורים לכל אלו שנמנים על חייו. אזי אני מעוררת את הפעילות, נאחזת אותה ומנסה להתיז בכוחו בכדי לצמוח.