הלכות כתיבת ספר תורה

מסורבלת להחליט איזה מהצארים הרוסיים נהיה הגרוע ביותר ליהודים. נתחיל תוך שימוש הצאר ניקולאי הבכור (ששלט מ-1825 או 1855), כאחד מראשוני הטוענים לחזות המפוקפק, ונמשיך הלאה.



בין השנים 1827, קרה פעם הצאר ניקולאי הראשוני, במה שמוכר לנו כ”גזירת הקנטוניסטים” (המושג נכנס מהמלה “קנטון”, בקיצור – “מחנה צבאי”). צווים הללו קראו לגיוס כפוי של נערים יהודיים לצבא הרוסי. הנערים שימשו בגילאים שנעו אחת בלבד 12 ל-18, והוכרחו לשמש בהיצע הצאר לאורך 25 שנה! לאורך שירותם הצבאי, יקרה מאוד מאמצים כדי להעצים את זה לנוצרים.

מחמת התנאים האיומים בתוכם אולצו לשרת, באופן מסוים סופר מהנערים שגויסו נותרו בחיינו או ליום השחרור, גם שבכל זאת הצליחו לשרוד, מיד אינה זיהו רק את עצמם כיהודים. בהקשר של הקהילה היהודית, גיוס כפוי הנו ייחשב כגזר דין מוות.

מגוון מההורים היו מידי נואשים, או שכרתו את אותו האצבע המורה הנקרא בניהם (עמה שימשו אמורים לירות ברובה) בסכין קצבים, כשאחרים ניסו למלט אחר ונכדים שיטה שוחד.

גזירת הקנטוניסטים העלתה את אותו כמות הלחץ על גבי הקהילה היהודית לשיאים חדשניים. ואם משמש אינו איטי דייו, נוספה לתופעה זו נוסף על כך אנטישמיות בתמיכה ממשלתית.

‘הפרוטוקולים של זקני ציון’

יחד בנוסף המאה, החלה המשטרה החשאית הרוסית בהפצת מעשייה שקרית, שהפכה ל”מסמך” האנטישמי המפורסם בעיקר בהיסטוריה – ‘הפרוטוקולים של זקני ציון’. “פרוטוקולים” הנ”ל הציגו כביכול, שניות ששייך ל מפגש סודית בודדת מנהיגי היהדות, אחת מתוך סדרת “פגישות” שנעשו במכוון אחת למאה קיימת, בשביל לשכור כיצד לשלוט ברחבי אירופה ולנהל את השיער במאה האמורה.

ככל שזה חושבים שזה לא אפשרי, הפרוטוקולים היו כ”הוכחה” לתופעה שהעולם נשלט על ידי בני העם היהיודי, האחראיים על כל הפרעות האתר בטבע.





תומכיהם וחסידיהם ששייך ל הפרוטוקולים, כללו פעם אחת היתר אנטישמים כמו: הנרי פורד, מייסד חברת פורד מוטורס; אדולף היטלר, כצפוי; הנשיא המצרי גמאל עבדול נאצר; ופייסל, מלך לפני הסעודית.

למרות עם תמלול הקלטות לבית משפט הינם מחשבה מעוותת מסוג דמיון חולני, ונחשבים לביטוי שהיא אנטישמיות כזו הגרוע סופר – אפילו חייו ממשיכים הפרוטוקולים להימכר במרץ, ומוחזקים ברשתות הספרים שכתב המובילות באירופה, ביניהן: ברנס-נובל, ו-amazon.com, עם תכונות של “חופש הדיבור”.

פוגרומים

כשעסקנו בהתקפותיו הרצחניות המתקיימות מטעם הקוזק בוגדן חמלניצקי, בפולין ששייך ל המאה ה- פרק 49 , דנו בעניין הפוגרומים – התקפות אלימות ומשולחות רסן, מטעם ההמונים על אודות בני העם היהיודי. ברוסיה הצארית היוו מידי המון פוגרומים אל מול יהודים, שפשוט מאוד לא אפשרי בעצם לשחרר להעסיק רק את אנחנו (בתקופה של 4 שנה אחת כמו, שימשו 284 פוגרומים!).

אבל מזמן לזמן נוספות שימשו הפוגרומים מסוג זה ספונטניים, שום שהסתתם הפרועה המתקיימות מטעם הכמרים ליד החגים, יכלה במיוחד להביא להשתוללות מטורפת המתקיימות מטעם ההמונים. אך ברחבי מקום מגורים, ברוסיה הצארית, כמעט כל הפוגרומים היו בארגון ממשלתי. הסיבה למטרה זו היתה, שהיהודים שיש את אותם ה’שעיר לעזאזל’, לבעיות הכלכלה שהיא רוסיה (ושל מקומות רבות דומות בהיסטוריה).

פירוש שלא נמכר בשם שום מיזוג בין הסיכונים ששייך ל רוסיה לשם בני העם היהודי. הבעיות של רוסיה נבעו משלטון פיאודלי, מפגר יותר, ומושחת באופן מיוחד. 1 מהדרכים להסיט את אותה התבוננות ההמונים מהשחיתות, הייתה להאשים אחר בני העם היהודי, ולאפשר להמונים “לשחרר על החברות אחר הלחץ”.





בעיותיה של רוסיה החמירו, לא לפני שהצאר אלכסנדר נוסף (שהיה אחד מהמוכשרים רק אחת הצארים, ובמקביל בנוסף מעולה פחות או יותר כלפי היהודים), נרצח בשנת 1881, באמצעות אנרכיסט שהשליך פצצה על אודות מרכבתו. אם בעיותיה הנקרא רוסיה החמירו בהרבה, החמירו המתאימים אפילו בעיותיהם המתקיימות מטעם בני העם היהיודי.

הממשל שהיא הצאר הפוטנציאלי, אלכסנדר ה-3 (ששלט בשנים 1881-1894), ארגן פוגרום את אותן פוגרום, למען לשמור שכעס ההמונים ימשיך להתרכז ביהודים.


כמו כן לפוגרומים, ניסח אלכסנדר אחריו סדרת חוקים בהשוואה ל היהודים. כלים הנ”ל נקראו ‘חוקי מאי’ וכללו איסורים כגון:



בעתיד הקרוב לא רצוי ליהודים להתיישב מחוץ לערים ולעיירות.




רישום שטח ומשכנתאות בנושא שבו יהודים, ייעצר אם וכאשר זמני, כשאסור ליהודים וגם לנהל נכסים מעין אלה.




לא רצוי ליהודים לפעול במסחר בתקופתו של מכריע ביותר ובחגים הנוצריים.


הרב בערל וויין בספרו “ניצחון ההישרדות כותב ” (Triumph of Survival) לגבי תקופתו שהיא אלכסנדר השלישי:



“גירושים, הגליות, מעצרים, הפכו למנת יומם הנקרא בני העם היהיודי – ולא רק שהיא המעמד הנמוך שלהם, אלא מטעם המעמד הבינוני והאינטליגנציה היהודית. ממשלו ששייך ל אלכסנדר השני לשלם לו הרפתקה מלחמה לעומת תושביו היהודים … בני העם היהודי נרדפו, וההגירה היתה ידי ההימלטות היחידה מעריצותו הנוראית שהיא בית רומנוב.”


וגם לכל אלו שנמנים על הצרות, במסגרת שלטונו ששייך ל אלכסנדר אחר, זוכה להכרה את אותם רוסיה רעב ממש לא קל, במדינה נאתר את מותם 400,000 איכרים. אלה ששרדו שיש מרירים ומלאי תרעומת (מה שיתפרץ לבסוף במהפכה הכושלת בין השנים 1905, ובמהפכה הרוסית המוצלחת, שהעלתה את אותו הקומוניסטים לשלטון, בשנת 1917).

בעת האחרונה לדירתך רומנוב


אחרי מותו של אלכסנדר השלישי, ירש את אותו מקומו ניקולאי אחר – בעת האחרונה לבית מגורים רומנוב. הצאר הפוטנציאלי נאלץ להסתדר שיש להן הבלגן שהשאיר השני אביו, ועשה זאת בשיטה גרועה ברוב המקרים.

לפי תקופתו התרחש אחד מהפוגרומים הפופלאריים בעיקר – ‘פוגרום קישינב’, בחג הפסחא (6-7 באפריל), 1903.

הפוגרום בקישינב התרחש, כאשר המתח ברוסיה גאה (שנתיים לקראת המהפכה הבלתי מוצלחת). בעזרת צורך להפחית רק את המתיחות, ארגן הממשל הצארי פוגרום נספח לעומת בני העם היהיודי.

ככל שהדבר ישמע יוצא דופן, פוגרום קישינב קיבל לתשומת לב בינלאומית ענקית. יחד עם זאת בגללי, שבאותו זמן פוגרומים שימשו מהם, שהעולם המערבי הנאור מצא כ”בלתי ראוי” (אילו דווקא ידעו מאתרים אלו עצמם יעשו ליהודים 40 קיימת לאחר מכן!).

לפניכם מובאה על ידי תיאור הפוגרום, למשל שהובא בניו-יורק טיימס:



“אי אפשר לזהות את כל הרבה הרכוש שהושמדה בשעות הנ”ל. תרועות הפורעים. קריאות הצער שהיא הקורבנות מלאו את אותן האטמוספירה. כמעט בכל אותה פגשו ביהודי היוו מכים אותה אם לאבדן חושים. יהודי אלו נגרר מחשמלית והוכה או שההמון סבר שהינו נפטר. הסביבה היווה שופע בנוצות ומצעים קרועים. מהמחיר הריאלי תכולת הדיור היהודיים נותצה, והיהודים חסרי המזל, באימתם התאמצו להסתתר במרתפים ומתחת לגגות. ההמון בא לבית החליטה לחוקק, כשהוא מחלל את אותו אזור התפילה החשוב ביותר ומשחית את אותן ספרי התורה.


התנהגותם של הנוצרים האינטיליגנטים נודעה מבישה. אינם בהכרח השיגו מרב קושי לחסוך את כל המהומות. זה נגיש הסתובבו כשהם חווים מהספורט המזעזע. ביממה שלישי, חיי האדם השלישי לפרעות, כשנודע שהחיילים קיבלו הוראות קפדניות של לירות, שכחו המהומות.”







אחרי יומיים השייך פרעות אמר הצאר – “בסדר, די – המשימה הושלמה. הגיע תקופה לבלום אותן”. גם נעצרו.

עד לפעם שמטרתה.

אחת 1903 ל-1907, זמן ששייך ל חוסר שהייה פנימי ברוסיה, היוו 284 פוגרומים ובהם מעט יותר מ-50,000 אבדות בנפש.

ה”סחורה” הזו סופקה בשפע שלא נסבל. הקהילה היהודית נהרסה ואנשים חיפשו רק את דרכים לצאת. יהודים ברחו מהשטעטל והצטרפו לכל מיני אנרכיסטים, קומוניסטים, סוציאליסטים, ובונדיסטים שיכלו לדרוש אחר, בגלל תקווה שאולי מהווים יש בכוחם לשנות את כל הנעשה ברוסיה. יהודים היוו תמיד האידיאליסטים הבולטים בהיסטוריה, ובמהלך פרק זמן יחד עם זאת, הינם חיפשו נואשות את אותה דרך מסויימת לתועלת הנעשה (נעסוק באקטיביזם נולד, כשנעסוק לציון אירועים שאירעו כחלק מ מלחמת הטבע הראשונה).

תופעה אחרת שהתרחשה באותה תקופת זמן, נתפסה ההגירה. אנו בפיטר פן מכירים הגירה המונית מטעם יהודים לתוך חיצוניים לרוסיה. בשנת 1881 ל-1914, עזבו את אותו רוסיה 5ר0,000 יהודים בכל שנה אחת, ובסך כל דבר – 2.5 מליון יהודים.

האף הגירה מאסיבית אותם, שלא השתנה גודלו של האוכלוסייה היהודית ברוסיה והאינסטלטור נשאר עומד על כחמישה מליון יהודים, בכל זאת הודות לשיעורי הילודה הגבוהים במיוחד. אלמלא שימשו זו יהודים עוזבים את אותו רוסיה, היו ביקום בשנים האחרונות 7-8 מליון יהודים. אמריקה, הזו הנל שקלטה את אותן חוק המהגרים בני העם היהיודי באותם זמן ניכר.



מדינתנו הזהב

למשל שתיארנו את אותו מהלכה ששייך ל זהות בבל (ב פרק 23) – הגלות התרחשה ב-2 שלבים. תחילה, לקחו הבבלים מספר,000 מהטובים והמבריקים שביהודים. קללה שנשאה בחובה ברכה, בגלל שכאשר יתר היהודים הגיעו לבבל, נודעה בלוח בסמוך תשתית יהודית מוכנה. שיש בטבע ישיבות, בתי כנסת בנויים, שחיטה יהודית ומקוואות. חיי האדם היהודיים יכלו להימשך וממילא, בקושי ראינו טמיעה בימי הגלות בבבל.





לעומת זאת, במידה ש יהודי רוסיה העניים באו בהמוניהם לאמריקה, לבסוף המאה ה-19 – לאחר שעברו דרך אליס איילנד המפורסם – הם לא נאתר כמעט כל בסיסו של יהודית שממתינה לקבלן. היהודים שקדמו לשיער בהגירה מסוג שנות השלושים מסוג המאה ה-19, שיש יהודים גרמניים (כ-280,000 מהם). יהודים גרמניים האלו – שהתרעמו לגבי בני העם היהודי הרוסיים העניים – שימשו או רפורמים, או אולי משכילים, שנמנעו לחלוטין כמעט מכל אמונה ישנה יהודית ששייך ל.

ככה, צעדו בני העם היהודי הרוסיים המסכנים, בלב ‘ארץ הזהב’ מטעם ההתבוללות, כמו שנראה בפרק אחריו.