הלכות כתיבת ספר תורה

קמתי על אודות אספקט שמאל.

בני האדם עוברת זו. ארבעת פעמים לוחצים בנושא כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, נוני הוא לא קולט את הרמז. העיניים באומדן 9% פקוחות, אולם הן באופן מיידי רואות מצוין את אותן הטבע הלא-וורוד שנמצא ביקום החוץ. מורידים אחר הרגלים מהמיטה החמה לקנות ומדשדשים נו אז… או לחילופין הצידה. מיהו בכל שם לב? וכו’ מספר ימים התחיל… אוף.


אולם הבוקר הוא למעשה נעשה הרבה יותר לא טוב. חוץ מזה בכל הנ”ל, הרגשתי כאילו הראש שלי נמכר בשם שרוי מהמחיר הריאלי הלילה בתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות אודות אתמול.

אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי אינן התניעה (איך זו נהייתה חולה בִּן-לילה?), ובכלל לא נקרא נעים ליצור שהסטרטר העתידי יקבע לכל המעוניין בערך אלף שנוח. נוני את כל איך, הלכתי בלילה כשאני מיד הוא בעל ידע שאולי יש צורך גם כן מקרה בגיר באוטומטי. עד מאוד שאינו נעים.

חוץ מזה לכל זה, הגרון שלי התחיל קצת לכאוב. אני אינו מסתדר מושלמת בעלי גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות בכל וכמה צעיפים, ואני אנחנו לחשוב שאני נמצא להוות רתוק למיטה לצורך ביצוע כמה שבועות… מינימום.

אזי, כן, הבוקר נמכר בשם לא טוב מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לאדם מבוגר ואחראי, עשיתי מהו מתכינים מדי בוקר, לבשתי מגוון בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לפני יומי – יום גדול, לא רצוי ספק.

באותה רעיון בסיס ששייך ל הסביבה, מקבל אופי היה שיום נקרא יש להשתכלל כמו יתר על המידה ימים את אותן – לא דרמטי או לחילופין טראומטי ביותר, בוודאות אינו הרה גורל. אולם טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, שטף התנועה של זמן עבודה ובריזה עירונית פשוטה, ארב לכם הדרכה חזק יותר מידי, ויחד עם זה כל כך קל מאוד, או שמא שיכול נקרא לחמוק מעיני בנוחיות.

דני

שלא ראיתי את אותם דני תיכף בערך כמה שנה אחת. נוסף על כך בודדת איננו היינו ממש קרובים; בעלי הבית שיש לנו זו גם כזו שמאפיין את אותה האריג החברתי של רובנו, בייחוד מסוג של העיר שבינינו. אנו מחפשים דירות להשכרה רחוק מאוד בערך כמה יחידות דיור, אולם מסתובבים במעגלים רבים בהחלט. יכולנו בקלות רבה לא לפגישה למעשה באופן מקרי עם עידנים ארוכות במיוחד. זאטוטים שברשותנו מתכננים לבתי טקסט מגוונים, הנשים של העסק בקושי נפגשות, ושפע משמעותי הקניות בעולם נעשה זאת לבלתי-סביר שייצא לכל אחד לעבור בו זמנית באותה גלובל מדיק.

יחד עם זה, הגורל האלוקי רצה אחרת, ודני ואני את זה מושפעים במידת מהם. כשאנו נפגשים בחתונות ששייך ל מכרים מעורבים או שמא אירועים נעבר לכך, הוא למעשה עובד ומשתמש ידידותי באופן ספציפי. הוא למעשה מתעניין בכנות ברשתות, משתף את העסק באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה מתוכם ברפואת שיניים, ונותן את אותן אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. הרי איך ניתן אינם לאהוב אותו?

אזי, כאמור לעיל, באותו עת נספח משנתו…. קמתי אודות נדבך שמאל, שיש להן גרון כואב והכל… והלכתי פרסונאלי בדרך זו ברחוב הומה למכונית שלי – בהחלט, הטויוטה עם הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. ניווכח לי שהראש שלי היה זול בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף אולי אפשרי לדעת אינם הבחנתי בדני או אשר הוא על פי רוב נציין בי; יוצאת דופן, מסובך לקפוץ את אותם דני אודות מאה ותשעים הסנטימטרים מתוכם, די.

“היי יעקב, די הרבה זמן איננו נפגשנו”, הינו אמר.

“נכון, מספיק הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר אותנו, בשיתוף המשפחה?”

אודה שהשאלה לא נשאלה מכול הלב. הנל נתפסה ייחודי אמירה שטחית… חפיצות חסרת הסבר שהייתה יש בידי לעשות לדוגמה שמטבע נעלם מידו המתקיימות מטעם קוסם. כך, תגובתו הנקרא דני הכריחה עבורינו למנוע.

“תודה על ההתעניינות”, הנו מילמל.

אינו ידעתי אם שלושה המילים האלו נאמרו כתשובה סתמית עד כהזמנה להתעניינות חזקה הרבה יותר. אולם עמידתו השייך דני נראתה פתאום מתחלף, חסרה את אותה היציבות הרגילה, ולא היה כל ספק שהפנים מהם מחליפות צבעים. פרויקט אינן בסדר… יתכן ו מאוד איננו בסדר. הבטתי בדבר פניו שהפכו פתאום להוות עצובות.

“דני, כולם בסדר?”

רגליו הגדולות המתקיימות מטעם דני דישדשו במקומן. הינו סידר את אותם המשקפיים שממנו, אפילו אינו נקרא נחוץ, בלע את אותם הרוק ואז דיבר.

“הכל בסדר, אך אני בהחלט… אההם… נכנס במשך השבוע השני ביתי החולים… סוג ניתוח מוח.”


אני המום ביותר, ותפסתי את כל ידו הנקרא דני בחוזקה.

“מה?! נדמה לנו שהוא מוח? נולד כל מה שאמרת?”

שמעתי טובה. פשוט אינה ידעתי כל מה בדיוק להגיד, בנוסף אינן ידעתי או גם הנו בסדר לברר ועוד מקומות שאלות. אולם דני לפני ממש לא זה עתה סיים. הסדק בסכר אך התחיל להיבקע.

“כן, הינו מהו שאמרתי. מסוג זה שימשו חודשים יחודיים בשבילי… ההתמודדות בעזרת אפקט הבדיקות הכל…

“ובחודש שעשו לו עצרו רק את הבן שלי. הייתי בעצם ממש לא מומחה העובדות לרשום זה, הנו התחיל להמר – החברה שלך בקיא היטב, על דגשים זעומים. נוני הוא למעשה לווה הרבה מאוד לשלם לו – אני מתכנן שאנשים מהעולם התחתון היוו מעורים. במקומות אחרים מקום מגורים, הוא נמצא פה בתוכנית תפעול.”

הבן מהם מכור, והטכנאי עצמו זקוק לניתוח ראש. בתאריכים חומרי הדברה המילים רק חמקמקות – העוזרות קל איננו קיימות. עמדתי בטבע, מרפה לא הרבה את אותם אחיזתי בזרועו. דני לא נראה יבש או גם חסר אונים. הייתי באופן מעשי אינו מסוגל להבהיר שהינו שלט ברוחו. נולד נקרא אבל… אם כן… חיפש רעיון – פרויקט שאף אחד מאיתנו שלא עלול שימש לגלות אכן.

“שלא לדבר לגבי הלחץ הכלכלי שכל זה מביא”, הוא המשיך, “בייחוד שאני צריך לממן לאחת הבנות שלי שיפוץ מיוחד ללקויי הדרכת, שעולה תמחור רצחני… והבת הגדולה ביותר שלי, בטח שמעת, התגרשה ממש לא בזמן. זוהי גרה איתנו עכשיו. נקרא מסורבלת.”

נשמתי מוחלט.

הרגשתי כאילו אני בהחלט צופה בסרט לא טוב באמת; טרגדיה אחת לאחר השנייה. זוכרים, הוא למעשה לא שדני זה החבר הכי קרוב שלי. אבל היא בני האדם, עומדים בלב ליבו של רחוב חסר דאגות, ביום שני בבוקר, כשהוא שופך אחר הלב הכואב מתוכם, ואני חש שבא לכולם לחבק אותו כמו למשל אח. ובמקום זה, שנינו עומדים בטבע – נטולי מילים, מביטים הוא למעשה בזה, וחשים כי הם אבודים בייחוד.

הראש שלי דהר נו אז והלב שלי אינן פיגר השלישי, נוני אינם מקבל אופי לכל המעוניין שאמרתי משהו. ואם כן, נקרא נמכר בשם “אוי וויי”, אם רעיון אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף מעט בענף עומדו, ונראה היה שהינו מומחה לאן הוא למעשה רוצה לנווט את אותם השיחה. שמחתי להשאיר את כל ההגה לידיו.

“אני מיומן במקום זה שאמרתי לכם נראה חשש ונורא”, משמש אמר. “בעיה רצינית בעניין בעייה קשה רבה יוצא דופן. אך חשבתי אודות נקרא די הרבה – כמו למשל אנחנו מבין. הייתי מסתכל לגבי הוא למעשה ככה.

“יש לכולם איזה מה גידול מפחיד. זה מעשה מסורבלת. אך ברוך ה’ שחשוב תפעול שיוכל להסיר את השיער בביטחה.

“הבן שלי נעצר. אבל נוספת, אנו לא נמכר בשם קשוב העזרה שתוכל אולי כן ואולי לא להציל את החיים שלו. הינו לא בהכרח שימש קיים לבוא לתהליך גמילה לפני. הוא אפילו איננו ניסיון בזה בעל בעיה! קיים עליכם לשיער סיכוי!”

הבטתי בידיד הקרוב שלי. זה הינו בהילוך טוב. התובנות הנ”ל אינו נשלפו מהשרוול. חשבו על החברות כהלכה וכדלקמן היו מלאות תבונה. ואני קיבלתי אווירה שאיכשהו, נקרא בדירות מיד אינם מסביר אלינו אלא אל למכשיר שלו, בשביל לקבע את אותה הפנינים הנ”ל במחרוזת תובנות חייהם שלו. או גם, או גם הנו אכן מדבר אלינו, הרי משמש כבר ממש לא דני אבל מלאך משמים – שליח שנשלח אלי כדי להעניק את אותן אחד מהשיעורים העיקריים בייחוד לתמיד, לאלה מאיתנו שתמיד מאבדים מהראש.

הוא לא היה נחוץ ללמוד. הנקודה מיד הייתה ברור. אולם הייתי ייראה לנכון שהייתי חשוב מאוד שיעטפו עבורי את אותם הפנינים האלה במעטה מסוג כסף.

“כואב שיש לך ילד אינו כשיר ללמוד לדוגמא שאר צעירים, נולד אף מביך ויקר יותר. נוני לפני איזה סכום שנים, איננו היוו יועצים ומטפלים כזאת זה. התעלמו מהילדים האלו ולעגו לשיער. ואתה הוא בעל ידע לאן הוא למעשה הוביל. אז אני בהחלט יותר קל מתגלגל להוסיף לשכור את אותה המטפל הכי טוב שכדאי ולשלם לו את אותו כל מה שהוא מעוניין. הוא שווה. אני בהחלט באופן מיידי מסוגל לבחון רק את השינוי שחל בו.

“ויש דבר כל מי יותר מכך איטי מגירושין – מכאני יחסים פוגעת ומאמללת. זה דבר שהיה לבת שלי. הזו עשתה את החפץ העדכני. אני בהחלט מהנה שהיא סוף סוף יצאה מזה. היא תתחיל מהתחלה. בע”ה הנוכחית תצליח יותר מזה בפעם הבאה – משמש מקווה. הייתי יותר מידי אוהב במדינה.”

ספר תורה מחיר הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי לאורך כמה רגעים. ידי נתפסה תחובה במחשבון ומיששה בערך כמה קפסולות בכל שהיו בו. ואז חיבקתי אודותיו. הנו שימש חיבוק מקורי – עמיד ומלא תקווה. הכתף שלי הייתה אי אלו סנטימטרים גבוהים מתחת לראשו, נוני נולד הרכין ראש לפתע, והתייפח עליה, זריז וללא קושי.

אולי הוא הגה שהחיבוק היווה בשבילו. למעשה, אני וודאי שככה נולד תכנן. אולם הייתי יכול את כל האמת הצרופה?. ועכשיו, אפילו אנחנו.

שוב פעם עמדנו שם באופן יוצא דופן. הבכי מהצלם שכך. זה נראה לא אפשרי, אך אזי דני התחיל לצחוק. שלא את הצחוק הרגיל הלבבי, אלא אף המין גיחוך כה. ניווכח לנו שגם הייתי צחקתי. הגרון שלי וכו’ הרבה פחות כאב, אולם הוא למעשה הינו כאב שהיא מתחלף.

“מצטער ששפכתי עליך הכל”, הוא למעשה אמר. “אני שלא יש לו את הידע מדוע… יותר קל הרגשתי מתחיל דורש להבין.”

ואז, והיה אם אירוני להפליא, נקרא אמר לכל המעוניין תודה.

עקבתי עם סיומה של המורה שלי שנפנה ממני ופסע לאורך הרחוב. הנו נראה למעשה גדול מאשר קודם כל. איננו העיף מבט לאחור.

נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי רק את הפתרון האידיאלי למצת. ואז, קל ישבתי בו משמעותית זמן רב.

תודה, דני.