הלכות כתיבת ספר תורה

לא לפני ששלחתי כמה מאות הזמנות לארועים, אני מאוכזבת סופר ממכתב התגובה מטעם שירלי ולני גרוסמן* שבה היווה כתוב “לא נוכל להגיע”. שירלי ולני היוו ידידים קרובים המתקיימות מטעם הוריי ובצעירותי צריכים להיות גרו מאוד לפנינו. מהו אלו אמורים ממש לא לבוא?

בכל מוצאי שבת הוריי שימשו נפגשים עימהם יחד עם מכרים נעבר לכך, כולם ניצולי שואה, למשחק קלפים ידידותי, מלווה בקפה ועוגה. משפחת גרוסמן התפללו אתנו באותו חלל כנסת והתארחו בסוכה של העסק מאוד שנה אחת. אמא שלי ושירלי בילו את אותם ימי שבת את אותה הצהריים בהליכות רבות בשיתוף. עם תום שנישאתי ונולדו עבור המעוניינים תאומים, התאוששתי של אמי, בשטח טיפולה שמאוד אוהב, ושירלי קפצה מידי פעם תכופות למען לתת סיוע בהאכלות היומיות.

למה שלא הגיעו לחתונה?

נכנסתי למכוניתי ונסעתי אל עורך הדין, נחושה בדעתי לשכנע זו לשנות את דעתם. שמעתי ששירלי חולה אך אינו ידעתי איזה סכום חמור מצבה. זאת נראתה חלשה ומדוכאת.

עם סיומה של השיחה המקדימה אודות הא ודא, התחלתי לפתוח את כל רגשותיי. “איך אפשר לאבד את כל החתונה הזו? אנו מבחינים שיש השירות ומאז שאני ילדה. הייתם משפחה והחברים הנקרא המבוגרים שלי מאותו רגע של ומתמיד. אלו צריך להיות בו אם לא אתם?”

“אני אינם עשויה, אני קל מאוד אינו מסוגלת”, השיבה שירלי בטון מקיף ייאוש.

“בבקשה”, התחננתי. “את שייכת לשם”.

שירלי הנידה בראשה בשעה שלני ישב לצידה והחזיק לחיית המחמד. ואז זו גם הסבירה עבורנו אחר המטרה, שופכת חשמל על פיסת היסטוריה משפחתית שלא נודעה ידועה לכם לפני כן.

שירלי נודעה חודשים בגטו לודג’ ולאחר מכן שנה אחת במחנות ריכוז, הכולל אושוויץ. לאורך מהראוי עם הזמן הללו, זו השתמשה ברחבי פיסת מתח חשמלי פיסית ומנטלית בכדי להישאר לתמיד. זו גם שרדה שום הגטו, הרעב, פרוייקט הכפייה והסלקציות, וכל הזמן ראתה מאות רבות של מאות אנו מתים או שמא בוחרים להורג. זאת צפתה בשעה שבני עמה נורו לצד בור פנוי ואז מילאה הנחיות ושפכה עפר אודות קבר האחים, נחרדת לבחון את אותה אינו רטוב התחוחה רוטטת מהגופות הזזות לפני מתחת לפני המקום.

זוהי עדיין שמרה בנושא טעמו להתגורר בסיום שראתה האדם שאיחר למשמרת נקרע לגזרים על-ידי כלבי הרועה הגרמני שאולפו באופן ספציפי להרוג. הזו שמרה בדבר דרישותיו להתגורר אפילו שהוכרחה להעביר אחר גופתו המתקיימות מטעם ילד צעיר שהכירה דאז מעיר הולדתה, מחבית אדם קרח ששם הונח לקפוא למוות בשער המחנה בשביל שהכול יראו את אותה גופתו בשעה שיצאו לפעילות בבוקר וחזרו למחנה לצורך שעות הערב.

שירלי שרדה את כל הוא למעשה, נוני חייהם הנוכחית מאריך עמדה אל מול הכחדה. הסרטן השתלט בנושא גופה והפעם זו ידעה שמלאך המוות ינצח.

שירלי הרגישה שגופה בוגד שבו. גופינו אינה נכנע לאכזריות הממארת בברגן בלזן עמד בפתח לוותר.

ושירלי אינם הינה בין שמרימה ידיים בנוחיות מרבית.

הבגידה זו – גופה שנכנע למחלה – מאלצת שלה בושה. האויב זה בהחלט, הסרטן, נעשה אויב שלא יכלה לאורך זמן. איננו משנה איזה סכום התריסה כנגדו, או 5 עמיד נעשה בקשתה לחיות, שירלי ידעה שאחרי ממחיר השוק השנים שהייתה במחנות ריכוז וכל מה שהייתה עדה להם, סופה מלחמה. ההבנה שגופה ניצב להיכנע אפילו טעמה העז לגור הייתה מעט יותר משיכלה לשאת. לא היתה מאפשרת להיות לחתונה במצב נקרא.

התקשרות מסובכת הנל בשיתוף שירלי נתפסה הפעם המקדימה שבה שמעתי ניצול של שואה מעביר על המאבק שלו בשיתוף עצם היותו בן-תמותה ולא היו עבורנו מילות נחמה להרכיב לעוזרת. אך דבריה אפשרו לנו להבין בסופו של דבר משהו אודות אבא שלי, מוצר שחמק מעיניי תוך כדי מאות שנה אחת.

אבי נהיה תועלת שואה. בהיותינו בני 15 הוא באופן מיידי עבד פרויקטים כפייה לצד אלפים רבים של יהודים פולנים נלווים. הוא למעשה נלכד על-ידי הנאצים בגלל ש שהינו צעד אוקי, אז כשחיילי האס.אס. פרצו למשכנו בחיפוש רק את אחיו המשמעותי, זאב. ברצותו להגן בעניין אחיו, אבא שלי נכנס רק את מקומו.

לארץ ממש לא אבין איך ביחסים המתקיימות מטעם אבא שלי יחד אחיו זאב נתן לדירה את אותן האומץ לגלות מבינות את אותו מקומו באותו ליל אימים בין השנים 1940. אולם הביקור שלי בקרב שירלי נתן לי רמז בנושא העובדות שאבא שלי עשה 35 קיימת קודם לכן.


גדלתי בעיירה קטנה אינן נתפסה שבו מדרשה או שמא אולפנה, אזי למדתי בבית ספר תיכון בברוקלין. היציאה מהעיירה על מנת לקבל חינוך יהודי פירושה היה לגלם את אותם השבוע הרחק מהכסא ולחזור חזרה הביתה רק בסופי שבוע.

שישי את אותן צהריים מיהו כשחזרתי חזרה הביתה, נכנסתי והופתעתי ושמחתי שיש של העסק יכולים להגיע. אבא שלי ישב על אודות הספה ודיבר בעזרת אחותו בלה ואחיו מרדכי. שימש בניגוד בשישי את כל הצהריים, מספר ימים שבת למרבית הינו הזמן בתוכה אלו נהגו לעשות ביקור זה זו. אינן הקדשתי לתופעה המצאה אטרקטיבית והתיישבתי ליד אבי. שמתי לב בעל זיפים בנושא פניו, והנחתי את אותן כף ידי בדבר לחיו.

“מה, אבא, החלטת לשפר זקן?” שאלתי בהפתעה.

לפתע, הרושם ההתחלתי שהיה עבורינו בעניין האורחים התחיל להשתנות. פניתי והתבוננתי בדודי ביתר קפידה וראיתי שגם לטכנאי שימשו זיפים בנושא פניו. הסתכלתי על גבי דודתי וראיתי שהיא אך ישובה על גבי הספה, אך בשונה למושב אותה אני בהחלט ישבתי, איננו שימשו על הספה כריות. דודה בלה ראתה את אותם המבט המעורער על אודות פניי והנידה בעדינות בראשה, מניחה לבדוק באופן מקצועי לחלחל למחשבותיי התועות והמשתוללות בראשי.

הבנתי שדודי זאב מצא את מותו וכולם יושבים שבעה. ואבא שלי אינה סיפר לנו.


אחרי מהראוי הזוועות הפיזיות, הפסיכולוגיות והרגשיות שסבל הדוד זאב בשואה, אינן נותרו שבו הכוחות להתמודד בעלי מחלה סופנית. בניגוד לאותו לילה בין השנים 1940, אבא שלי היווה ללא כל אונים והוא לא יהיה יכול נהיה להצילו.

לעולם אינה אדע ברור למה שלא סיפרו לנו הוריי אודות מות הדוד וחיכו שאגלה אותם בעצמי. כמה עולה ספר תורה הביקור בידי שירלי, כששמעתי את כל התבוסה בקולה, העניק עבורנו הצצה נוחה בשביל מה שהיה יש אפשרות ש הרציונל מטעם הוריי כששמרו על אודות שתיקה.

המוות היווה בעיניהם שהיא לא נתפס. האויב ניצח לבסוף.

לזכרו שהיא אבי, יששכר דב בן יעקב, ביום השנה ה- 12 למותו.