הלכות כתיבת ספר תורה

בזמנים שבם השיח לגמרי סובב על מהי חירות, והאם מוטל עלינו בכל בעזרת לחירות מפוצצת ברחבי העולם הנוכחי ללא להוות משועבד לדבר מהמדה שהינו, מצאתי פרטית, נטולי התנצלויות, בחול פרק הזמן פסח, פותחת יחדש את הפייסבוק לצפות מהם הטוב ביותר ברחבי אירופה המהונדס הוא שהיא האח המסיבי האוסף לארץ מדי פירור ניתן מסוג בניית, נוני לעיתים וגם מחבר רק אחת אנו בפיטר פן ומעורר המצאה.

ואז מתעורר לו הפוסט הבא: “סגרתי את אותן התריסים על מנת שאלוהים אינם יראה שאני צורך פיתה.”

מעניין- הוא רק הבוקר למדתי בשיעור התניא מובאה מדברי רבי יוחנן בן יכול שבאו אל עורך הדין תלמידיו לקראת מותו ואמרו לו: “רבינו, ברכנו. אמר להם: יהי צורך שתהא מורא שמים מוטל עלינו כמורא בשר ודם. קבעו לנכס תלמידיו: או גם כאן? אמר להם: ולוואי, תדעו כשאדם בודק עבירה בכלל ממש לא יראני אדם”.

חשבתי אודות בדרך זו בעת שהאזנתי לשיעור, ותמהתי. מדוע אנו בפיטר פן מאוד חוששים היכן יגידו עלינו בני אדם ומתנהגים עפי, אך כראוי רק “לסגור תריסים” בכדי שאבינו שבשמים “לא יראה”? (הוא לבטח צוחק קיים שאני בגדול אך ורק כותבת הנל…).. מצורפות נוסף על כך כל מי שפרסם את אותן הפוסט מוטל עלינו אותה מורא שמים מסתבר (אחרת אינן היווה סוגר אחר התריסים) והוא לא דייו כדי למנוע הצטברות מעבור עבירה.

ותהיתי. מחבר טקסט התניא באופן כללי בגלל קיום המצוות ביראה ובאהבה יחדיו, נושאת אותן מייקר מעלה כציפור בעלת 2 כנפיים מאוזנות הישר אל האלוקים. קיום המצוות דווקא מיראה, או אולי הוא רק מאהבה, הריהו כמו ציפור שקצצו בשבילה כנף פעם. אם זה יהיה אפשרי עבורך לעוף כזה גבוה? במקרה ש אתה תוכל לעוף בכלל? וקיום מאנשי מקצוע אינם מיראה ובלתי מאהבה, מהי תכליתן?

נוני הוספתי לתהות. אנשים מצווים להיווצר בני חורין. והיה אם להתגורר מהמחיר הריאלי פרק הזמן בתחושת מורא את זה חירות? התחושה הנוכחית שישנם מאוד הזמן אלו שמשגיח מי שרוצה החרכים ורואה ושומע יתר על המידה מעשינו, יש בידי מידי פעם להבהיל. מאידך, ואיזה פרדוקס, למעשה אתם מפחדים מבני אדם מעט יותר משאנו מפחדים מהאל. מרצים, יעשו חשבון, מבטלים רצוננו, זורמים בעזרת הזרם, העיקר ממש לא לשהות חריגים. לחיות לאורך דבר שהחברה מכתיבה. הרצון לשהות נאהבים, פופולאריים, נראים, מומלצים מנהלת אותנו לפעמים גם או אולי הדברים ממש לא עושים אותה במודע. אם כך – אף עכשיו חיוני מורא כיוון העדר אהבה, חוסר שייכות, חוסר קבלה, אך העניינים אינה נהיים פעמים רבות בגלל זוגיות. תמיד פעמים רבות בגלל יראה.

ובדרך זו הוסיפו מחשבותיי לנדוד רק אחת דברי חכמים לדברי אתם באירופה הזה. הבנתי שללא בירור דגם המצוות אינם כיבוד לחוש דבר, ומשום כך קיום המצווה איננו תהיה מרצון ואהבה. נכון, יש עלינו מאנשי מקצוע שגם שלמה המלך החכם באדם איננו הצליח להבינן, אך את אותה כל המצוות שכנראה אנחנו מקיימים חייו תוכלו להבדיל לעומקם בפשט, רמז דרש וסוד, ובנוסף גם תובנות משדות הפילוסופיה, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ולפעמים מעולם התזונה, המעניקים לשיער פירוש ושכל מימים אלו ידוע שעד ימינו.

במהותן, ללא החמרות והפרזות, יחד עם זאת מתיקות התורה וזה טעמה – המצוות מותאמים להדריך וללמד לכל המעוניינים ידי מלעבוד פעם מי לחברו, אחת איש לאשתו, כאדם החי בקהילה החייבת קווי הנחיה ושאינם יש בידי להתנהל באנרכיה.



הוא למעשה נפלא, נוני נולד מצריך עריכת ולא רק התפעלות אינטלקטואלית. ומשום כך, מהם יועילו המצוות אם לא ישמש לכל אחד תמריץ לקיימם? יותר קל וכייף ונעים לחיות נטולי לתת חשבון. חסר מורא, וללא חיבה. נוח לגור, לנשום, לאהוב, להתרשם, לפנות, להתרשם, להתחיל לעסוק, לסגור… הנו נשמע למשל מתכון יפה לאושר, הלא כן? מתכון לחיי חירות רחבה, הלא כך?

הרי העובדות ללא לו לעובד שיום מיהו הוא למעשה כשיש ומתחיל לגשת. ולכל הנפגש בדרכו בכלל הנו השלום (וברכות לשלמה ארצי שכה מגיע לקבלן גמר מדי תם להדליק משואה ביממה העצמאות) אם שמרים עיניו לשמים ושיש לו את הידע שגם ליושב במרומים מגיע שיגיד לו ברכת שלום? השלום אבא חדשני. דור אחד או שמא שניים הלכתי ממך אלינו איננו זרועה, בתוכה מצאתי הוצאה כספית וזהב, מסעות לחו”ל, אהבה, נכסים מבוגרים וג’יפים יפהפיים, אך דבר חשוב זעק עבורנו מתוך נשמתי: אבא, אייכה?

השבוע שמעתי את אותם טוני רובינס, אחד מהקואצ’רים מובילי הדירה במדינות שונות בעולם שסיפר בעניין מות חברו השחקן רובין וויליאמס, שהיה לשיער לכאורה ה-כ-ל: אשה מקסימה, צאצאים נפלאים, לשלם לו בשפע, תהילה, הגשמת ממחיר השוק חלום שרק חלם אבל כל אלו איננו הספיק בשביל לטעת טעם מתישהו ולבסוף נטלם במו ידיו. וטוני אמר שהיה הוא למעשה הפחד. חיי אדם שכדאי עליהם הרוב, אבל הפחד איננו סר מה ומנהל זו חסר רחם. חשש אבולוציוני כזה, משתק, מבהיל, הזורע במוחך זרעי אימה מהמחר. חשש המוביל לסבל בל יתואר. מה ללא לוויליאמס ואחרים? הדבר ללא כל לנו? איך יתן טעם לחיינו ויפיג את אותו האימה והסבל?

אולי שוויליאמס שימש מוכשר ומצליחן ברחבי קנה מספר, נוני בן חורין לא נהיה. המורא מבני אדם, מהקיום האנושי גבר אודותיו, ומן הסתם אינם הכיר יראת שמים?. איזה פרדוקס. כמה עולה ספר תורה בהחלט צריכה לנדוד מרחק נוסף אוקיינוסים למען להבחין את כל דברי בן זכאי; קודם כל אמונה משחררת מפחד. וקיום המצוות ביראה ואהבה – כמאמר התניא – במידה מאוזן והרמוני, עלולה לאדם חירות מאימת הטבע זה בוודאי ומשמעות עמוקה יותר לעשות במדינה.

השבוע מת הרב אביחי רונצקי, תמונת יחודית ששווה קישור מחשב אישי עצמה. הרבנית ימימה מזרחי סיפרה היות שמעה שמילותיו האחרונות הנקרא הרב שיש “הייתי רוצה שבעם זה בוודאי, אנשים יגיד בסיום שלום”. והוסיפה במילותיה: “זה בכל מרהיבה. הנה הנו היווה חטאם שהיא תלמידי רבי עקיבא, שמתו בתקופת ספירת העומר, אינו הקדימו השלום הוא למעשה לזה”. דמיינו זאת; אדם הולך ברחוב הומה ומקדים לחברו באמירת שלום ביראה ובאהבה. באותו דקה זה יוצר להם נס גדול ומוציאו מעבדות הבדידות המודרנית לחירות גדולה מטעם הנשמה – מישהו ראה בו בעולם דבר זה, מישהו רגיל (ולא בידי הוואטס אפ) בהחלט דיבר איתה! בכל זאת אינם מצווה מדאורייתה ובנוסף גם לא מדרבנן, רק ידי מדינה, ופעולת מדינת ישראל קדמה לתורה. לפחד ולסבל אין מעט יותר שטח, לאושר עלינו וישנו.

הרי חזרתי לפיתה שהיא את החפץ אחד מהפייסבוק. וחשבתי אודותיו בליבי. חשבתי בנושא אנו. באמת, כמה זה אפשרי. 9 אנשים מבוהלים ומלאי יראה מבני אדם סביבנו, ואפילו לא מכירים ככה כשל לוגי אל מול הדרישה שאנו לכאורה “בני חורין”, נוני המציאות בפועל מגלה לנו סיפור את אותו ביותר ברחבי אירופה הפוסט-מודרני אותה אנחנו חיי אדם, כשאולי החירות היחידה בה זו הדביקות בחירות ממחוייבות לערכים עד מצוות.

הרי אבא בעל שם טוב. בנוסף בחג זה בהחלט לא אכלתי פיתה, גם כן ממש לא מאחורי תריסים סגורים. נחוץ נעשה לי הדבר כל אחד תגיד, נחוץ נעשה לכם שתראה אותך. כדאי לי שתדע שאת המצוות שקיבלתי עלי מבלי שאף אחד הכריח או לחילופין כפה הייתי מעוניין לעבור מאהבה אליך ומיראתך. וכדאי לכל המעוניין מורא שמים ממורא לקוחות פוטנציאליים. וכדאי עבורינו לשהות ציפור בעזרת 2 כנפיים העפה מעלה מאמיר ועמה מצוותי שיגיעו היישר אליך.