הלכות כתיבת ספר תורה

גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את השיער לכדור. מעתה ואילך, הזו פתחה את החפץ והחליקה את השיער. הזאת עשתה חיוניות יסודית ודף הנייר הינו מושג בנושא שולחנה, שטוח. בעתיד, זאת הרימה דף נייר את אותן על ידי הערמה.

“רואים? גם שיישרתי את אותן הנייר, הגליון זה אלינו לא ייחזה את הדירה דבר”, אמרה כשהיא מחזיקה את אותם 2 הדפים הוא בתוספת ל הנו לפני הדגשה. “עדיין מבחינים שיש אחר הקמטים”.

המסר לעוזרת היה ברור: טעויות הופכות את הצרכנים לפגומים לנצח. תוכלו להשתפר, לסדר טעויות, אולם אלי אינו תחזרו להיווצר דוגמת שהייתם.

בשיעור שהיא לימדה אותכם היוו 2 אינפורמציה מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.

פרפקציוניזם הינו עול סיזיפי – לא משנה מגוון ננסה, לעולם אינו נצליח ליהנות מ מושלמות. בנוסף מיהו אינו הגיע מעולם למטרה זו שאסור אפשרות שאדם שלכם בא לסיטואציה נקרא. גדולות אינה מטרת ההחלקה, הסיבה זוהי צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם מפחית מעמנו לנסות לממש את המטרות של העסק, כיוון רלוונטי למנוע הצטברות מכישלון וביקורת. ההחלטה בנושא כישלון כל כך מפחידה, או גם של מונעת מכם לזכות ב את אותה הסיכונים הדרושים.

כשהכרוז במירוץ מכריז, “למקומות, היכון, צא!”, הפרפקציוניסט יוכל להיתקע בשלב ה”היכון” ולעולם איננו להתפתח לפעולה ה”צא!”. גישה נכונה יותר עבור פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.

זה מפחיד וממבט אקדמי נוגד לאינטואיציה. אפשרי שתכנון והכנה מראש פועלים להצלחה, נוני הם אינה מה שצריך היחידים העוזרים להשגת תוצאה חיובית. והיה אם פרדוקסלי, הפסד נולד השער להצלחה. לשחק, להשקיע רק את כל המאמצים, להיכשל ואז לנסות מחדש – זה עשיית ההתהוות של מדי יוזמה טובה.


פרפקציוניזם משמש תוצאה ששייך ל בושה. בדומה לפרפקציוניזם, בושה וגם פעם ממש לא מועילה והיא אפילו פוגעת בהישגים.

בושה זאת התחושה שמשהו בי אינם בסדר, אינה במה שעשיתי.

איך ההבדל אחת בושה לחרטה? חרטה הנוכחית האווירה שמודיעה לכם שעשינו רעיון איננו בסדר, רעיון אינה מסתדר תוך שימוש הערכים של החברה שלנו. הזו נדרשת להתנהגות שבבעלותנו. כשאנחנו מבינים אשמים, ומתחרטים בעניין באיזה אופן, מה מניע אתכם לשפץ את הטעות. בו ברגע ששייך ל תוקנה, תחושות האשמה לרוב מתחלפות ברגשות כבוד פרטית אם טוהר. אתם סוברים שמשהו נרפא, כאילו אנו בפיטר פן אנו מצויינים מעט יותר היכן שהיינו פעם אחת.

בושה אינה התחושה שעשינו דבר חשוב שלא בסדר, אלא אף שמשהו בנו אינו בסדר. הזאת מתייחסת לכל מי שכנראה אנו, אינה בשביל מה שעשינו. בושה הנוכחית ההרגשה של החברה כשאנו מפֵרים נורמה מוגדרת ומבקרים את הצרכנים בעניין זה. השיפוט הנו מוטל עלינו, לא בנושא ההתנהגות שנותר לנו.

רגש אשמה מעודד אותכם לתפעל את אותם ההתנהגות שברשותנו, אולם הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכל אחד ופוגעת במחירי העצמי של החברה שלנו. ולכן, בשביל להגן בנושא עצמנו בגלל ש מצבי רוח הבושה הנ”ל, אנו מכוונים לשלמות.

ברנה בראון, מרצה שחוקרת את אותם עניין הבושה, מסבירה, “כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה עובד מורה דרך את השיער חוסר ביקום ברקע. הזו נובעת מהדאגה בנושא מהו שאחרים יחשבו. אנשים משערים שאם לא מקצועי להיראות שלמים, לחיות בשיטה מצויין ולעבוד באופן מושלמת, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הוא כמגֵן, אך הוא באופן מעשי עול שאולי אנו עניינים בעניין כתפינו, בתקווה שהינו יבלום מעמנו להיפגע”.

כשמישהו מקבל מימדים בתחום שהיא בושה (אמא שתמיד אמרה לנכס, “מה הנזק שלך? אתה כזה מציקן” בשטח להזכיר לקבלן, “תפסיק להכות את אותם אחותך תיכף ומיד”), הוא נעשה להיווצר מקום מתאים מהזהות אשר ממנו, בהחלט לדוגמא שמו הפרטי.


הרב ד”ר אברהם טברסקי ז”ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל פעם אחת העברת בדיקה על ההתנהגות אל ה העברת חקירה על אודות הילד. אחת בלבד בלב ליבו של השנה, כשהיה בן עשר, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את הדבר לנסות שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ולא יטפל או אולי נולד מומלץ לגלם שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח לנכס שהדבר בסדר לבלות, הרי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק פעמיים וניצח בשתי הפעמים.

מאוחר בהרבה באותו ערב, כשאברהם זה למשרדו השייך אביו, נולד ידע שיהיה זה על הפרקט לעמוד אל מול העדר שביעות עיניין. נולד מגיע למשרד וחיכה שאביו יפנה אליו. כעבור עשר רגעים, הרים אביו את אותן עיניו מספרו ושאל, “שיחקת שחמט בראש השנה?”

הרב טברסקי אמר, “כן, האורח אמר שמותר לנו”.

אביו החזיר את אותן מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר הבין את אותן המילים אינם נאמרו. אף על פי באמת, הוא לא עשוי היה לעזוב אם שאביו אינם שחרר את החפץ. עם תום מגוון זמנים עלה אביו את אותן מבטו שוב ובחיוך על פניו ונצנוץ בעיניו שאל, “ניצחת אותו?”

אביו לימד את הפעילות שאין בו הינו רצוי להנות שחמט במרכז השנה, אך שאינו ייצא מהחדר בהרגשה לא חוקית על אייפון שלו. “הטריק בהקניית משמעת טובה”, הסביר הרב טברסקי, “הוא לחנך את אותן ילדים קטנים כך שהם ילמדו באתר זה שאנו הרוויחו היווה אינן בסדר, בלי שום להביא לנכס להרגיש שהם רעים, נוסף על כך או גם עשו דבר חשוב לא טוב”.

לחיות בשיתוף בושה רעילה, שיש להן האמונה שכנראה אנחנו רעים, הנוכחית עול שכובל את הציבור לעבר. עם זאת, כשאנחנו נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה שנותר לנו כדי ללמוד מהחוויה, נוכל לעבור “אני” בצוקה משמעותית יותר.

צלקות לא דבר חשוב שיש להתבייש אותה. ניתן להפוך אותן למשהו מרשימה.

בשעה שאיש מעמנו שלא מעריך לטעות, הטעויות שכנראה אנו יערכו אלו למרבית המורים הסבלים של העסק. בתרבות היפנית יש אמונה ישנה ישנה בשם קינצוגי, המכבדת רק את הרגשת השבר והפגימות מטעם אנחנו. כשרות את זה מדגישה את אותה חוסר השלמות בענף להסתירה. קינצוגי פירושו “לחבר בשיתוף זהב” והינה מעודדת אנו להישאר אופטימיים וגם כשדברים מתפרקים. מסורת זה מתבטאת בשחזור ותיקון משאבי חרס, באתר להשליכם.

היא הדפסה של בדרך זו שתאונות קורות – משאבי חרס אהוב יהיה מסוגל להישמט כמה עולה ספר תורה . העוסקים בקינצוגי לא משליכים את כל שברי החרס. בשטח זאת, מהווים מדביקים ביחד את אותן החתיכות השבורות זה לזו ומצפים בכל זאת בלכה בעזרת אבקת אבני חן, ועל ידי כך מדגישים רק את הסדקים, בענף להסתירם. תכשיטי כסף משמש נושא תמחור של. זהב זה מהם מרהיבה. זה הופך את כלי החרס מכלי הרוס או שמא פגום ליצירת אמנות.

צלקות אינם אתר שיש להתבייש שבהן. תוכלו לשפר אותן למשהו מרשימה.

לא מומלץ מספק שאירועים טראומטיים לדוגמא בושה משפיעים חיוני עמוקות. היא משנה את אותם חיינו. היא גורמת לכל אחד לחוש לדוגמא פיסת חרס שבורה ואין לחיית המחמד ניצול של. אולם בידיו מטעם נושא הפעילות המעודכן, לא מקצועי לשדרג להפקת אמנות.

מחיר ספר תורה שיעור שכדאי ללמוד. כל אחד בו-זמנית גם מי שהוא בעל שבו אנו עובדים וגם בניית האמנות. המורה שטרן טעתה. שמא לכאן ממש לא הופך את הדירה מהם לא לפני הטעות – אולם נוכל לשהות אפילו גבוהים מעט יותר.