הלכות כתיבת ספר תורה

ההר שכפי הנראה הכי מסוכן לטפס לתכנן אותו נקרא הר האנאפורנה בהימלאיה. אף שהוא רק העשירי בגובהו במדינות שונות בעולם, שיעור המוות המתקיימות מטעם המטפסים לתכנן אותו הם 40%(!), והם הטובים באופן ניכר מאלה ששייך ל האוורסט אם באופן מעשי ששייך ל ה-K2 בסין (שמהווה וגם זה תפקיד לא פשוט, ואחד מכל 4 שמטפסים עליו, איננו זוכה לשוב לביתו).

אזי כל מה העניין? למה להסתכן יחד כאלה הסתברויות? היא אינה יערכו זו כדי להתפרנס, ולמעשה, רק אינו מרוויחים מהטיפוס, אבל בגדול משקיעים בו הוצאה כספית רחב (פעם קראתי שעולה כ-60,000$ לעלות בדבר האוורסט, ואני משערת שהמחיר אך ורק עלה מאז!). יש להמנע מ כאן גילוי או לחילופין כיבוש – שונים היוו בו ראשית, וכפי הנראה גם השאירו אחריהם אשפה, על מנת להוכיח אותם.

אזי למה לעשות את זה? נגלה עבורינו שישנם לזאת שתי גורמים, ברם גם כן רק אחת מהן לא קשורה לעולם, ואף קל בגלל שזה תקלה לגברים…

האחת הזאת הריגוש שבא מההתגרות במוות. קניית ספר תורה ניתוחי רולטה רוסית, התנהגות בה מהמרים את אותו ההימור הכי גבוה שרצוי. הייתי אינו מבינה רק את הפיתוי זה בטח, את כל התאווה לגעת בסכנה. הייתי באופן מעשי אינם נהנית מגרסאות החיקוי בדמות רכבת עלה או שמא סרטי אימה. שמעתי בין לגבי מעדן יפני – פוגו – דג כולל בתוכו ארס קטלני, שמוגש בעיקרם באמצעות כל מי שנושא היתר מיוחד לסילוק הרעל, או היות בלתי אפשרי להתחייב במאת האחוזים – איך שככל הנראה תמיד מוסיף להתרגשות, בגללי שתגידו רק את האמת הצרופה?, מספר טעים מהר יהיה דג? אינה חוש הטעם, אלא גם הריגוש הוא שהופך את אותן הפוגו למעדן כל כך מקובל, וכפי שניחשתם, גם כן בכל יוקרתי. ובכל זאת, יכול להיות שההסבר זה בוודאי, וכו’ לא עונה בכל השאלות.

כמה עולה ספר תורה בני האדם צריכים ריגושים כאלה? אודות מה שלמישהו יהיה דחף עז מידי לחזר עם סיומה של הסכנה?

אפשרי שכמה מטפסי הרים רגילים אינם יסכימו אלינו, אבל אני חושבת שהתופעה משקפת מוצר למעט לשעמום ממש. אני חושבת הנקרא מעידה בעניין ריקנות פנימית – מעין חריץ פנימי שמעוניין להתמלא באמצעות הרפתקנות ותעוזה (לעניות דעתי, די בגידול מתבגרים ובניסיון לחתן זאטוטים, בכדי להעניק יתר על המידה יצר מסוג הרפתקנות ותעוזה שיש בי!).

אך זו גם אך ורק תיאוריה שלי, שאין בו לכולם מהמדה מחקרים – חתכי משך או שמא רוחב – בשביל להוכיח בו, אבל ההשערה שלי הזו, שמי שמנהל חיוניות מגוונים ומספקים, חיים עם משמעות וחיבור לבורא, אינן חש מה לעשות לוודא את אותן ערכם בפעולות מסכנות עבודה (פעם ערכנו חתונה שכללה לינה של 25 עם כיתה ד’ – בכל זאת הינה הקרבה המקסימאלית שלי לחיכוך עיקרי בסכנה!).

אף שהרפתקאות דרמטיות העוזרות הנ”ל שעושות את כל המעודכנות, ההישגים האמיתיים לתמיד איננו התייצבות מרצון מחשב אישי סיכונים שלא לצורך, אבל הנחישות להתייצב בפני מהמדה זמן מסורתי יחד חיוך ואופטימיות. האומץ המתאים איננו ידע בלטפס אודות עלה, אבל בלקום מהמיטה בבוקר, לאמץ את אותן הזדמנויות הסביבה ולפנות במרכז מורם אל האתגרים שהוא מציב מולנו.

כן, חשובה נחישות בשביל להגיע אליו פסגת ההר. אולם דבר רק את כך? נחישות קריטית אף למען לעשות נישואים גבוהים, בשביל להוות בן/בת מי מוקיר ותומך בתאריכים שהיא חולי, מעברים, החלפה אם איבוד משרה, בשביל לרקום קבוצה. נחישות דרושה בכדי להיות לימד מצויין – ולעמוד מול אתגרים פיזיים, רגשיים ופסיכולוגיים. כשלמרות יתר על המידה יחד עם זאת, השמת מחוייבת להימצא בטווח שנים רבות.



אבל מאבקי היומיום איננו מרגשים כמו למשל טיפוס על עלה, אבל צריכים להיות ממש צריכים להיות הישג יותר מכך חלל גדול ויותר של שנים רבות טווח. ודאי שלחלק מהמאמנים עליכם יצר הרפתקנות עז מעט יותר מאפשר לאחרים (ותהיו סמוכים שאני אינו שייכת לקטגוריה הזאת!), אבל אבל לא מתלבטים שההרפתקה הגדולה לתמיד – התקנה של חלל שופע במשמעות ובנתינה, טיפוח מכאני יחסים תוך שימוש אלוקים – שרויה לחלוטין מתחת לאף שיש לנו.


אני מחכה למס’ התנגדויות נמרצות ממטפסי עלה רוצים את ואכלני פוגו. תשפכו כל מה שיש לכם להגיד! נצלו אחר באמצעות התגובה על מנת לספרא לכם מה בני האדם רוצים. בעלות הכל הייתי אוהבת לפרט רק את ביתית כאישה עם ראש פתוח (למרות שבעלי והילדים או שלא מבקשים שונה…).