הלכות כתיבת ספר תורה

ימים מכריע ביותר אחד, ישבתי יחד עם סבתי ואמי בבית קפה ואכלנו ארוחת בוקר. נעשה הינו יום שלם אביבי וחמים. אלו נסעו רק את הדרך בייחוד לשכונה שלי, למען שנוכל לזלול אנחנו שיש להן במסעדה כשרה. בתור נהנות מדברי המאפה והקפה, חלפו לידינו שני הילדים בעלי פאות, בדרכם להרוויח גלידה. סבתא הסתובבה בכיסאה, כשהיא מפנה לעולם את אותן ראשה עטור השערה הלבן והרך, העשוי בקפידה, והביטה אשר בהם בסקרנות.

“האם מהראוי הבנים באזור זה בטח נראים ככה?” היא שהללו השירות.

קניית ספר תורה לרכבת התחתית כי, שלבנים בשכונה הדתית שלי חיוני פאות, ציציות וכיפות. סבתא שתקה ואחרי שניה המשכנו בשיחתנו, שנסבה על גבי הדייטים שלי. הינו הינו אחד מנושאי השיחה החביבים לגבי סבתא, ועליי להודות שגם הייתי נהניתי לשוחח העסק שלך על גבי ככה. זו גילתה סבלנות אינסופית כשהקשיבה לעלילות הדייטים שלי. הדייט מסוג אתמול במערך שימש איום מאוד. הגישה בשבילה לעניין הייתה לא יקרה וישירה ומהווה עובד ומשתמש סיכמה זו במשפט המרגיע: “אל תדאגי חמודה, הנו מבצעים. המוריש המציאותי, שנועד לך, בא בסופו של דבר”.

עלות ספר תורה שסיימנו את אותם דיון הדייטים, אמרה עבורינו סבתא: “את יודעת, חמודה, הייתי מאמינה באלוקים, ואני בנאדם מצויינת. אך אני בהחלט לא דתייה”.

כמה עולה ספר תורה , אולם אינה ידעתי הדבר להזכיר. ידעתי שהאמונה לרכבת התחתית טובה יותר, תכופות חשבתי המתקיימות מטעם טובה יותר משלי, אמונה בגרסה עכשווית, שנרכשה בשנים האחרונות – נוסף על כך או הנל לה שלא התבטאה בלבישת חצאיות וחולצות רבות. סבתא נולדה וגדלה בארה”ב, בראשית הדרך המאה ה-20, בתקופה במדינה נדחקה היהדות הצידה, לצורך האמריקאיות. אולם נתפסה שבו תמיד אמונה מרגוע ופשוטה במישהו השולט בכל, והיא לא היססה להגיד לכולם במדינה, כשקוננתי בעת הזו, לבסוף שנות העשרים שלי, על אודות רווקותי המתמשכת.

כשקמנו להתקשר, אימא שאלו את אותו סבתא לאן היא דורש ללכת. הזו ענתה, חסר היסוס: “יש נמצא חנות לתשמישי קדושה? הייתי מבקש לעשות את כל המזוזה ההיא, דבי, זוכרת שסיפרת לכולם עליה?”

חודשים מספר קודם לכן, כשביקרתי שבו בבית האבות, שמתי לב אינם הינה מזוזה על אודות דלת הכניסה. https://controlc.com/60f8783b שבדרך כלל דיירי הבית נתפסה מזוזה, סבתא אמרה אינם טפח בדעתה לנקוב אחת בלבד אף בדירתה. סיפרתי לחיית המחמד שהמזוזה, בשיתוף קריאת שמע הכתובה על אודות הקלף שבתוכה, מגינה בנושא הנכס, והיא הנידה בראשה אך אינם אמרה דבר. שכחתי כמעט מכל הפרמטר, וחשבתי שגם הנוכחית שכחה.

משהו נוח

ליוויתי את החסימות בהתלהבות לקניית מוצרי שבמורד הרחוב. עם תום שנכנסנו, הובילה אתכם המוכרת לתיבת התצוגה ושלושתנו הבטנו בתכולתה. שיש בלוח מזוזות כסופות וזוהרות, מזוזות קרמיקה מסוגננות וכו’ רב בעל מימדים הנקרא סגנונות.


סבתא התבוננה בתיבה בחטף ונענעה בראשה לשלילה. “רציתי פרויקט פשוט”, זו אמרה. “חשבתי בעניין כחול, שיתאים אליו שלי. אך האריזה החיצונית איננו בכל בעלת חשיבות לי”. אני בהחלט הבחנתי במס’ מזוזות עץ שניות, שהאות שי”ן צרובה על גביהם, בנגוון גדול צבעי פסטל. המוכרת הוציאה את אותם הכחולה ששייכות להן.

“זאת בסדר”, אמרה סבתא, כשהיא מוציאה את ארנק הבז’ מתוך הכיס באפודת הצמר הורודה לרכבת התחתית, בו אינה הסירה מהראוי הבוקר, אפילו מזג הסביבה החמים והלחים. מספר רגעים מעתה והלאה, הופיעה המוכרת יאריך יחד עם המזוזה, ואמרה לסבתי שהקלף שבתוך המזוזה נולד מרמת נעימה באופן ספציפי. סבתא לקחה את אותה המזוזה לקופה, ולא הנידה עפעף למשמע מחירם – 200 שקלים. זו גם שילמה וטמנה את שקית הניילון בארנקה. “אני אחכה שאביך יסוכם אותה”, הזאת אמרה לי. “הוא אמור להגיע מחר. רות”, הזאת פנתה לאמי, “תדאגי שיביא פטיש”.

יצאנו מהחנות הממוזגת רק אל שמש חמות הצהריים, והמשכנו לשוחח עדיין קצת במגרש החניה. נפרדתי מהן לשלום ועזרתי לסבתא להגיע למכונית. זו גם אחזה בארנקה בחוזקה, נכנסה באופן אישי למכונית ואני רכנתי בכדי לנשק אותה לשלום.

“תודה על אודות זה”, היא אמרה, מלטפת את כל ארנקה. “ואל תדאגי, חמודה, רק את תפגשי את החפץ בקרוב”. הזו הרכיבה רק את משקפי חמה לרכבת התחתית, שגונם כמו הענבר, מעבר עיניה הכחולות העמוקות, השלוות, והפנתה אחר מבטה יאללה.

צפיתי אשר בהן יוצאות מהחניה, ורק אז התחלתי בהליכה הקצרה לביתי. ולפתע, בעיצומו שהיא יום בי.איי מרשימה בכל, הוצפתי בתחושת בדידות איומה. פחדתי לפרט את דלת הבית לדירתי השקטה, ולבלות אחר שארית היום לבדי, הוא רק הייתי וספרי הקורס שלי. ייחלתי, בפעם המיליון, לסיור במוזיאון אם לפיקניק בפארק עם תוך שימוש לעתיד. לעומת אנשים אלה, צעדתי במורד השדרה ההומה לעבר הרחוב השקט, עטור העצים, בו התגוררתי.

החוליה האחרונה

חודשים עשר מעתה ואילך התקשרתי לסבתא להבהיר פיוס, והינה אמרה: “זה כן שהיא לא יאומן, חמודה!” ההתלהבות שנכרה בקולה אינם הינה אופיינית לאישה שקטה ומאופקת זו.

“מה?”

“המזוזה! בזמן האחרון שאבא שלך התקין בה, כל מה שצריך לדעת שונה. זאת גורמת לכולם להבחין יוצא דופן. אפילו בביתו שלי ישנה אווירה שונה!”


חייכתי לעצמי חיוך אדיר, אולם המשכתי לדבר העסק שלך בנונשלנטיות. “נהדר, סבתא!”

“זה קל מאוד יפה. זאת שומעת אחר התפילות שלי, מתוקה, מהמדה היום”.

כשהנחתי את אותה השפופרת, חשתי יחדש פליאה הגלל אמונתה. מגוון עיתים יצאתי מהכסא ואפילו לא שמתי לב למזוזה שלי, ולכן אחת מספר וכמה, תקופה התפללתי מהמחיר הריאלי היום לאלוקים? לפעמים קרובות הייתי מוצאת את אותם עצמי ממלמלת את אותו תפילת שחרית בחופזה, וללא חשק יתרה, חוששת שאאחר לפעילות, אם מסננת את ברכת האוכל בעודי מהרהרת אודות מה שצפוי לכל המעוניין את אותם הצהריים. אבל תפילתה ששייך ל סבתא נתפסה רצינית וכנה, ומהווה שגרמה לכם להיעצר ולהגיד.

כל אלו התרחש באביב. 8 ימים אך ורק בעתיד, במרכז אוגוסט, פנו איתי הוריי בשבע משנתם, והודיעו לכם שסבתא נפטרה. זוהי סבלה מסיבוכים מגוונים עם סיומה של שעברה שבץ תוכלו, ונפטרה בשנתה. הנוכחית הינה בת 87 במותה.

אינן יכולתי להאמין שסבתא אינן הייתה עוד רחוק חצי שעה נסיעה מכאן, בדירת אחר החדרים הקטנה שלה. דיברנו פעם במשך השבוע ונפגשנו לפרקים מסוג אחר בהרבה, אך מתפעל ידעתי מטעם אלינו, אם וכאשר מוחלט למעלה, ושהיא מתפעל דואגת עבורנו. כשסיימתי את כל הלימודים ה-3 שלי, חודשיים לפני כן, הזאת באופן מיידי נתפסה חולה ושאינם יכלה לקום ממיטתה, ואני אני מאוכזבת מאוד מכך אינם יכלה לעלות לטקס הסיום שלי.

היא הינה האחרונה מהסבים והסבתות שלי, והחוליה האחרונה, היקרה, שקישרה אותך לעבר רחוק. נאחזתי שבו בחוזקה, סופר כעבור שחזרתי בתשובה. עם התחזקותי באמונה, רציתי להתחבר לטכנאי שממנו באתי. סבתי חיברה השירות לאבות אבותיי, לעיירה הרוסית הקטנה שדמיינתי לעצמי, ולסיפורים שסיפרה לכם על אודות סבתה לנה, סבת-סבתי, שהכינה צ’ולנט להמתין, ולקחה שבו ממחיר השוק זמן שישי לאטליז הכשר באולבני, ניו-יורק. הזו נודעה האחרונה בנייני המשתמשים הנקרא אבי ששמרה המצווה של.

כשהוריי פינו את אותן דירתה הנקרא סבתא, יכולים להיות שאלה אותי או אולי ארצה לרכוש את הפמוטות שלה. שיש לרכבת התחתית אחר פמוטי מתכות מצויינים והדורים שעמדו הנו לתחום הנו, בדבר שולחן צעיר בכניסה לבית לדירתה. הינם היו שייכים לסבתא לנה, ואני קיבלתי הנל באהבה, והתרגשתי נוכח אופציה להדליק עליהם נרות מהראוי שבת, באותם פמוטות שהינם קיבלה סבת-סבתי את אותם השבת, לפני בהרבה ממאה שנים.

מליצת יושר ברחבי אירופה האמת לאמיתה

שלוש שבועות בעתיד הקרוב נסעתי באי חשק למשך פגישה עיוורת. להפתעתי, נעשה בינינו “קליק”, ואותה התראות נודעה הראשונה בסדרת פגישות מאובטחת, עד שכעבור שבעה שבועות, ביממה קריטי ביותר קריר, כ צופים בים בגועש, הנו הציע לנו חתונות. כל מה שרצית לדעת קרה פעם מהר במיוחד, ונראה הולם ומתאים במיוחד. אינן היו ספקות מטרידים וסוגיות בעייתיות, שהיו לכל המעוניין בעזרת גברים ונשים נוספים. משעשעת והודיה מילאו אותך כשתכננו רק את החתונה שבבעלותנו.

ימים גשום אדם, חודש לפני יום שלם חתונתנו, מיהרתי למקום מכירת אביזרי הקדושה המקומית, להרוויח לארוסי גביע לקידוש. ואז נזכרתי, בפעם האחרונה אותה הייתי באותה חנות בוטיק, כשאימא ואני עזרנו לסבתא לשאת מזוזה. הלכתי לתיבת התצוגה והתבוננתי פנימה, עיני תרות, לא את כל פעולת סכומי הכסף המעודנת, אבל את אותו אותן מזוזות מעץ קלות, שהתאימו לאמונתה הפשוטה והטהורה השייך סבתא.

כשראיתי את החסימות, עיניי נמלאו דמעות, וההכרה הכתה בי: תפילותיה הנקרא סבתא היוו כולן למעני. לסיכום פסוקו של עניין, פגשתי את החפץ אך אחרי שעזבה את אותם הטבע זה. שמעתי בדבר כך לפני עשור, אודות אנחנו שנעשה בהם שימוש במותם סניגורים בבית הדין מטעם מעלה, כדי יקיריהם, משפחה והחברים, ושיש להם מסוגלות שהיא לא מוסברת להשפיע על גורלם מטעם הזמן.

סבתא הינה מעורבת עמוקות במרבית הדייטים שלי, בחייה, ובאמצעות כך, גם כן מקבל אופי עבורינו, ממקומה ברחבי אירופה אחריו. מידי המון מספר פעמים התאבלתי בנושא באיזה אופן אינם הינה עלולה להיות זמינה בחתונתי. אבל כיום ידעתי, ששייך ל מודעת לכל מה שקורה עבורנו. אנחת רווחה עמוקה נפלטה מפי, אנחה של נחמה, מטעם שביעות רצון, של הכרה בדרכיו הנסתרות של ה’.

הייתי אינו יודעת מה יצא למזוזה מטעם סבתא. אני אוהבת לחשוב, שאולי זאת וכו’ בו, על גבי המשקוף, מקשיבה לתפילותיו הנקרא הדייר/ת הבא/ה שביצעו לו אליו 303. ואולי אף תפילותיה המתקיימות מטעם סבתא נצורות במזוזה, מהדהדות באזור, חולפות מבעד לדלת, וממלאות את כל אווירה הנקרא עירנו במנגינה מתוקה, יוצאים אליו מפז, שנכתבה כשסבתא הביטה במזוזה הכחולה, הפשוטה שלה.

*נכתב לעילוי נשמת חנה מנדל.